לחבר הראשון שלי לקח יותר משנה מרגע הפרידה לחזור לממדיו המקוריים. לאמו הייתה יכולת מופתית להרוס כל מתכון שנקרא בדרכה. וכך קרה שככל שהתקרבתי לבנה, פומפיות וקולפנים החלו לצוץ אצלה במטבח, ומבלי שתשים לב או שיהיה לה אכפת (הסדר החדש קסם לה לא פחות מלשאר בני המשפחה) – השתלטנו הוא ואני על העמדות במטבח. לימדתי אותו שפסטה מבשלים רק 11 דקות ואת ההבדלים בין רסק לרוטב עגבניות. היינו ביחד כמעט 4 שנים מאושרות ומדושנות.
החבר השני שלי היה בשלן בזכות עצמו. הוא היחיד שאי-פעם נתתי לו לחתוך את הבצל לפי ראות עיניו. הוא לימד אותי מתכונים מארץ אבותיו ואני גירדתי גבינה וחשבתי על שמות לילדים. ההרמוניה בין הסירים הייתה כה מושלמת, שעד היום מוזר לי שאני היחידה מבין שנינו שחשבה שאנחנו זוג.
אחריו באו כל מיני, שמעולם לא הגיעו למטבח.
ואז הגיע אבי – כחוש ובררן, בטוח שזוגלובק היא פסגת הנקניקים, אוכל קרקרים לארוחת צהריים. האתגר האולטימטיבי! אין לי ספק שלעולם לא נבצע פירואטים משותפים במטבח, אבל הוא טורח לפתוח טונה פה ושם, שוטף כלים ולפעמים גם הולך לשוק.
וכשהוא הולך לשוק, אני מכינה לו רשימה מפורטת של מצרכים:
תפו"א – 7
בצל – 6 בינוניים
שמנת – זאת עם הציור של הפטריה
וכו וכו'
במקרים של מצרך לא סטנדרטי אני מוסיפה ציור והסבר.
תרד – מגיע בקופסת פלסטיק שקופה גדולה + ציור של עלה בודד.
במקרה המדובר, אבי חזר מהשוק עם צרור עלים כהים וענקיים, שהכרתי בפנים אבל לא היה לי מושג איך קוראים להם. חשבתי בקצ'וי – התברר שמנגולד. וכך נולד לו מתכון לא רוסי בעליל, ווריאציה על משהו מספר המתכונים המצרי של ליהי המצרית-למחצה:
צרור עלי מנגולד
2 בצלים בינוניים
כוס וחצי חומוס קטן מושרה
שתי עגבנית קלופות
מיץ לימון מלימון וחצי
שום
מלח
פלפל
כמון
שמן זית
– משרים את החומוס למשך הלילה, מכניסים אותו לשקית ומועכים עם מערוך עד שהגרגרים מתפצלים לחצאים.
– זורקים את החומוסים לקערת מים, וכתוצאה מכך חלק מהקליפות יצופו ונוכל לאסוף אותן ולהשליכן לפח.
– חוזרים על הפעולה עם המערוך עוד פעמים בערך, והתוצאה היא גרגרי חומוס חצויים וקלופים.
– מבשלים 40 דקות.
– בינתיים, מפרידים את החלק הלבן של עלי המנגולד, קוצצים ומטגנים יחד עם הבצל, השום ושמן הזית.
– כשהחומוס מוכן: מסננים, מוסיפים למחבת ומתבלים. מטגנים חמש דקות על אש בינונית.
– מוסיפים את החלק הירוק של העלים (קצוץ דק), את הלימון, ומערבבים כמה דקות עד שהעלים הופכים לכהים ורכים מאוד.
– מוסיפים את קוביות העגבניות ומורידים מהאש.
11 תגובות
Comments feed for this article
פברואר 24, 2010 בשעה 3:32 pm
natalul
טעים פה ואתן מסבות לי נחת. שתיכן.
פברואר 24, 2010 בשעה 10:15 pm
ellakookoo
נראה לי שזכינו לטעום מן התבשיל המדובר בעת האירוח האחרון. זה גם הגיע במין כלי עגול ושטוח. אני אוהבת כלים כאלו!
ואגב, אני לא יודעת אם הביטוי "נקרא בדרכה" הוא מכוון או לא (במקום נקרה בדרכה המקובל) אבל זה הרבה יותר מצחיק ככה:)
וזהו אחד מאיורים האהובים עלי בינתיים בז'אנר דיוקנאות הבוחבוט לדורותיהם!
פברואר 24, 2010 בשעה 10:57 pm
simply
שלום לכן.
אז אני זאת שאחראית על חיתוך הבצל….. יש לי שף בבית. 🙂
והציורים קסומים.
המון הצלחה לכן.
simply
פברואר 25, 2010 בשעה 12:28 am
פייקס
לא ידעת מה זה מנגולד? איך לא? כנראה, את לא צופה ב"שום פלפל ושמן זית".. לראות את חיים כהן קוצץ את החלק הלבן, מטגן ומוסיף את העלים הירוקים, זה תענוג צרוף.
http://www.iba.org.il/pilpel/
פברואר 25, 2010 בשעה 11:26 am
yuckonfood
אלה, לא השארת לי בררה אלא לטעון שהשעשוע הלשוני מכוון.
ואכן אכלתם את הגירסא העיפה ומחוסרת העגבניות של המתכון.
פייקס, מנגולד זה מאכל של המקומיים. בתור עולה (וותיקה ככל שאהיה, ידעתי שהוא קיים אבל מעולם לא השתמשתי בו – בערך כמו חיים כהן 🙂
פברואר 25, 2010 בשעה 11:33 am
lihiejacob
תודה שבאתם וראיתם והגבתם
במיוחד כי אמרתם דברים חמודים להפליא
ת'נק יו !
פברואר 25, 2010 בשעה 3:13 pm
ellakookoo
ליהי ג'ייקוב
הסנטימנטליות נאה לך
🙂
פברואר 25, 2010 בשעה 5:55 pm
עלמה
הגעתי כמעט במקרה דרך חברה שהמליצה, ואני ממש שמחה שיצא לי לבקר. בלוג מקסים ומקורי. בהצלחה
פברואר 25, 2010 בשעה 6:51 pm
yuckonfood
תודה רבה!
ואת מוזמנת לבקר שוב כמובן:)
נובמבר 11, 2010 בשעה 8:39 pm
gadi
נראה מעולה וקליל. אהבתי את הסיפורת המקדימה 🙂
נובמבר 26, 2010 בשעה 12:13 pm
מומלצי הבלוגוספירה
אוהבת את הבלוג הזה והפוסט השובב. הקומבינציה של המלל והתמונות עם המתכון המצורף (ככה בדרך אגב) נהדרים לי.
מומלץ אצלי בפנאי
http://hamimlatsim.blogspot.com/2010/11/3011-2511.html
אסתי כ.