גדלתי ברמלה בשכונה של רוסים, אחת מרבות שנבנו בשנות ה-90 בניסיון כושל של המדינה לאכלס את העליה בערים טעונות הטיפוח. כל חבריי היו רוסים. דיברנו בדיאלקט שמורכב מ-50% עברית, 30% רוסית עילגת ו-20% "סבבה".
הבילויים המשותפים שלנו בתקופת טרום-הרישיון כללו מפגשים בבתים של חברים (שהוריהם נסעו לצימר/אילת), אלכוהול וריקודים בחדר חשוך (ע"ע: חנה מ"מחוברות").
אמי היתה מתעקשת שאוכל משהו בכל פעם שהתכוננתי לצאת למסיבה כזו. בדאגה אמהית מהסוג ששמור רק לרוסים, היא הסבירה לי שאסור לשתות על בטן ריקה. ליהגתי בבוז טינאייג'רי שאני מאחרת ואין לי זמן לקציצות שלה, ובתגובה היא הפצירה בי שאם יהיה שם אלכוהול "רציני" (קגלביץ' מהול בתפוזים/ספרייט), אדאג לאכול לפני זה קוביית חמאה.
אל תטעו מדובר בהמלצה משונה – אפילו בקהילה שלנו.
מתברר שאכילת מזון שומני וקר מעכבת את ספיגת האלכוהול בגוף, ומונעת השתכרות מהירה. זו גם הסיבה ששולחנות חג בבתים רוסיים לא כוללים מנות חמות – רק חמוצים, מעושנים למינהם ושלל סלטים מכוסים במיונז.
אחד מהסלטים האלה הפך למנת הדגל של החגיגות הדיוניסיות שלנו. אין בו מרכיבים מפוארים, ליהפך, ועדיין לא תמצאו בית רוסי שבו מכינים את סלט ה"אוליבייה" ביום חול, או לחילופין – בית שבו לא מכינים אותו ביום חג.
המתכונים משתנים בהתאם לאיזורים שונים ברוסיה (כל משפחה שפגשתי הייתה קנאית למתכון שלה בערך כמו ישראלים לחומוס הכי "אסלי"), אבל המהות אותה מהות – סלט שמגיע כ-סייד דיש לאלכוהל, בין אם מדובר בוודקת יומולדת או שמפניית ערב השנה החדשה.
סלט האוליביה המשפחתי שלי:
המתכון הוא נוסחה דינמית שמאפשרת הכנה בכמויות שונות, שנקבעות על פי מספר תפוחי האדמה (להלן – X):
תפו"א בינוניים צהובים (X)
ביצים קשות (X מינוס 2)
מלפפונים במלח- גודל בינוני (1.5 X)
אפונה מקופסאת שימורים (לפי הטעם ושתהיה נוכחות)
נקניק מבושל* / חזה עוף (שליש מנפח X)
מיונז (ככל שהמצפון מאפשר לכם. הסלט צריך להיות לח)
מלח (טיפונת. רוב המליחות מגיעה מהחמוצים(
שמן קנולה (טיפונת – אם שמתם מספיק מיונז. יותר – אם חסכתם במיונז).
תוספות שראיתי בבתים אחרים:
גזר מבושל
בצל חי
בשר בקר במקום הנקניק
* "הנקניק המבושל" הוא הגירסא הרוסית למורטדלה האיטלקית (בעצם מדובר בנקניקיה בקוטר של צלוחית תה). ככזה הוא נמכר במעדניות רוסיות לצד דליקטסים רבים שתשלמו עליהם מחיר כפול בטיב-טעם. לאלו מכם שעוד לא מוכנים להארדקור הרוסי – ניתן להחליף בחזה עוף מכובס.
– מבשלים את תפוחי האדמה עד שהם מוכנים (לפני שהפכו לפירה) ונותנים להם להתקרר בצד.
– מבשלים את הביצים (10 דקות רתיחה), שמים אותם דקה מתחת לזרם מים קרים, ומניחים ליד תפוחי האדמה.
– כשתפוחי האדמה והביצים התקררו, קולפים וחותכים אותם לקוביות קטנות (כחצי ס"מ, או ס"מ אחד אם אתם עצלנים).
– חותחים את המלפפונים ואת חזה העוף/הנקניק לקוביות באותו הגודל.
– מוסיפים את האפונה, את המיונז ואת שמן הקנולה ביחס שהוסבר לעיל.
טעים הרבה הרבה יותר אחרי שעה-שעתיים במקרר.
18 תגובות
Comments feed for this article
מרץ 15, 2010 בשעה 12:53 am
אמיתי סנדי
סבתא שלי הרומנייה (טרנסילבנית – הם דיברו הונגרית) גם עשתה סלט כזה. אצלנו קראו לו פשוט סלט מיונז. זאת הייתה גרסא בלי בשרים ועם אפונה וגזר מקופסת שימורים.
כשהתחלתי לבשל ניסיתי לשחזר כמה מהמתכונים האהובים של סבתא מילדותי. סבתא כבר לא הייתה זמינה להוראות. הכנתי את סלט המיונז אבל לא היה לו אותו טעם. עד שהבנתי שאת הסלט שאכלנו בסופשבוע סבתא הכינה ביום רביעי. בינגו!
מרץ 15, 2010 בשעה 12:55 am
אמיתי סנדי
עכשיו אני חייב לנסות את זה עם נקניק מבושל.
מרץ 15, 2010 בשעה 12:58 am
תו זמיר
אצלנו בבית קוראים לסלט הזה סלט חתונה.
זה באמת יותר טעים כמה ימים אחרי.
מרץ 15, 2010 בשעה 12:59 am
תו זמיר
הציורים ממש יפים
מרץ 15, 2010 בשעה 1:00 am
אמיתי סנדי
איך קוראים לזה ברוסית? (בתעתיק עברי או אנגלי אם אפשר, תודה).
מרץ 15, 2010 בשעה 1:07 am
yuckonfood
oliv'ye
ה-או בהתחלה נשמעת כמו A בכל מקום חוץ מאזורי וולגה, אבל כיוון שגם שם מכינים את הסלט החלטתי לא לקפח.
מרץ 15, 2010 בשעה 1:07 am
ארז
וודקה זה קטע רע מבחינתי, זה הולך טוב גם עם ארק?
(וסחתיין על הבלוג – כיף גדול)
מרץ 15, 2010 בשעה 1:08 am
lihiejacob
דבר המאיירת:
תודה עם סמיילי וסימן קריאה
מרץ 15, 2010 בשעה 1:15 am
yuckonfood
תודה ארז!
לגבי הארק, אתה מוזמן לנסות ולדווח. בתנאי שתכין את הסלט בעצמך, אני בספק שיתנו לך להכנס לחגיגה רוסית עם משקה אניס באמתחתך 🙂
מרץ 15, 2010 בשעה 1:33 am
אמיתי סנדי
לא, לא, איך מבקשים במעדני מניה את הנקניק המבושל?
מרץ 15, 2010 בשעה 1:40 am
yuckonfood
אופס
בן זוגי הלא רוסי מבקש תמיד נקניק לסלט תפוחי אדמה (לא פרוס) וזה עובד.
המילה ברוסית קשה מנשוא
varyonaya kalbasa
*אגב "במעדני אביב" בשוק הכרמל הם הרבה יותר צבר-פרנדלי
מרץ 15, 2010 בשעה 1:48 am
natalul
ההערה של אמיתי מאוד במקום.
כל סלט תפוחי אדמה המכיל מיונז ושאר טובין טעים הרבה יותר אחרי המתנה של יום יומיים. ואצלנו הצ'כים מסדרים את זה יפה יפה על פרוסות לחם, מעל עורמים עוד נקניק, פרוסת ביצה ושוטפים ברוב הדר עם בחרובקה.
אליסה- כתבת מקסים
ליהי- מעריצה את אצבעותייך המוכשרות, כרגיל.
מרץ 15, 2010 בשעה 2:00 am
lihiejacob
נטלי תודה- אצבעותי מכוסות במיונז ומעריצות אותך חזרה
מרץ 15, 2010 בשעה 9:25 am
ellakookoo
אכן כתוב נפלא-
לצערי עקב היותי אכלנית די עלובה
אין לי ממש מה לתרום לדיון הקולינרי.
אבל כיף פה יפה ומצחיק כתמיד!
כל הכבוד גירלז!
מרץ 15, 2010 בשעה 9:52 am
haveda
יקירתי (יקירותיי?)
והנה, בכל זאת הצלחתם למשוך מישהי שלא מכירה אותכן.
רק תמשיכו לכתוב, בבקשה.
מרץ 15, 2010 בשעה 9:11 pm
IMABA
למוכשרות בע'מ
האימא המצריה שלי (סבתא של ליהי)נהגה להכין לאבא הרומני שלי את הסלט הזה בשנוי קל (בטח משמעותי)עם גזר מבושל חתוך לקוביות קטנות ובלי נקביק.
קיבלנו תאבון-נכין לארוחת ערב כשלנגד עינינו האיורים האדירים של ליהי אהובתנו.
ל 😛
מרץ 15, 2010 בשעה 11:04 pm
ליהי יעקב
אוף אמא עכשיו הילדים האחרים יחשבו שאני לא מאגניבה
ספטמבר 11, 2011 בשעה 11:59 pm
ponetium
אצלנו שמים גם תפוחי