סבא היה סכיזופרן. הוא מת כשהייתי בת שנה. אחרי שנפטר, ההורים שיפצו את החדר בו ישן והפכו אותו לחדר ילדים עבורי. העדויות היחידות שנותרו מסבי היו מדפי הספרים אותם הרכיב מאלפי חוליות של צמידי שעון-יד, פינה אטומה של חלון ששייף עד שאיבדה את שקיפותה (כדי שלא יציצו), וכמובן המלחמה הקרה שהכריזו הסבים האחרים שלי על אמי בשל המטען הגנטי ההפכפך שלבטח הועבר גם אלי, נכדתם היחידה.
סבי השני מת כשהייתי בת 5. מאז, סבתא נושאת בגפה את עול מאבק הגרילה באמי – דבר שלא מונע ממנה להישאר דרוכה ולו לקראת הזעיר שבאותות שיבשר על בוא הטירוף התורשתי שלי.
מה סבתא שלי הייתה אומרת לו ידעה כמה קרובה אני להיענות לאתגר? זו בדיוק הסיבה שבגללה חסכתי ממנה סיפורים על המחיר שגבו משמרות הלילה הרצופות שלי בדיוטיפרי: איך נהגתי לעמוד בפתח הבית ב-2 לפנות בוקר, בוהה במבט סהרורי מטה. מנסה להבין האם לבשתי מכנסיים או שמא נגזר עלי להתהלך בעוד שעה קלה ברחבי נתב"ג לבושה תחתונים ואפודת קופאית. בסופו של דבר יוצאת לעבודה תוך השלמה עם הרעיון שאם באמת "איבדתי את זה", הבדיקות שלי אינן שוות מאומה, שכן אין הטירוף מודע לקיומו.
מעולם גם לא חלקתי עם סבתא את השלכות המקצוע שלי, בגללו ידי השמאלית מזנקת אוטומטית בלחיצת "Ctrl+Z" דמיונית בכל פעם שאני שוברת/מפילה/שופכת משהו על הרצפה. זה עוד זניח, לעומת הבהוב האור הניורוטי שמבשר על כניסתי לחדר חשוך (אני לא מצליחה להימנע מדאבל-קליק גם כשמדובר במתג אור).
במקום זה אני מספרת לה על חיי היום יום שלי, עבודתי כמעצבת, החיים עם בן-זוגי והפעלולים של הכלבה. בתגובה, מתאוננת סבתא על שהורי נתנו לי להפוך לגרפיקאית במקום להכריח אותי לרכוש מקצוע ראוי, ותוהה בקול רם האם החבר המזרחי שלי עוזר לי בעבודות הבית כי "אצלם זה לא נהוג". ברגעים האלה אני חושבת על אמא שלי ועל איך שפעם היא סיפרה לי שכשנולדתי הייתי דומה לסבתא שתי טיפות מים ואיך זה גרם לה לרצות למסור אותי.
מרק עוף לימי חולי
מרק עוף צלול שמרפא את הגוף ואת הנפש:
עוף שלם, אם אתם לא אוהבים עוף מבושל ניתן להחליף ב8 כנפיים – תוצאה זהה וזול בהרבה (הכנפיים לחתולים בחצר)
3 תפוחי אדמה
בצל שלם
2 גזרים
שורש פטרוזיליה
חצי כוס אטריות דקיקות
צרור שמיר
– פורסים את תפוחי האדמה לקוביות גסות, ואת אחד הגזרים ושורש הפטרוזיליה לפרוסות עגולות.
– מחממים 4 כפות שמן קנולה בסיר ומטגנים את הכנפיים עד השחמה.
– מוסיפים את תפוחי האדמה, הפטרוזיליה והגזר, וממשיכים לטגן 5 דקות תוך כדי ערבוב.
– מחוררים בצל לא קלוף עם המזלג, מוסיפים אותו לסיר, ומכסים ב-6 כוסות מים רותחים. ממליחים ומוסיפים ו-2 עלי דפנה.
– כשהמים מתחילים לבעבע מנמיכים את האש כך שיהיה בעבוע מאוד מאוד עדין (בצורה כזו הציר לא יעכיר), ומבשלים חצי שעה.
– בינתיים בסיר נפרד מבשלים אטריות דקות לפי הוראות היצרן, מסננים ומניחים אותן בצד להתקרר.
– כשהמרק מוכן מגרדים לתוכו את הגזר השני ונותנים למרק להתבשל עוד 5 דקות.
– מוזגים לצלחת עמוקה כמות רצויה של אטריות, מוזגים עליהן מרק ומפזרים מעל הרבה שמיר קצוץ.
15 תגובות
Comments feed for this article
מאי 3, 2010 בשעה 9:46 am
Aya
זה לא טרוף תורשתי, זה טרוף של גרפיקאים, גם לי יש את זה, שלא לדבר על בעלי הצלם (יש המון כפתורים גם על המקלדת וגם במצלמה). סתם משהו כזה של אנשים יצירתיים שעובדים עם מחשבים בתנאי לחץ…
מאי 3, 2010 בשעה 10:20 am
yuckonfood
כן הא, נשאר להתנחם בזה שלאחרונה זה הפך ל cmd+z דמיוני, אמנם לא בריא יותר ברמה הנפשית, אבל טיפה יותר מרוצה מעצמו 🙂
מאי 3, 2010 בשעה 11:07 am
natalul
מרגישה שהייתי צריכה להיות יותר נחמדה אליך השבוע, אליסה.
(כתוב מקסים, מאויר מהמם)
מאי 3, 2010 בשעה 11:26 am
ליהי יעקב
תמיד צריך להיות נחמדים לאליסה, אין לדעת לאיזה כיוון השיגעון ייקח אותה.
(ותודה + תודה)
מאי 3, 2010 בשעה 11:46 am
נקוש
כשלמדתי נהיגה הייתה תקופה בה הסתובבתי ברחוב ומדי פעם הרמתי את המבט קצת למעלה, כדי לראות מה קורה מאחורי. לא בטוחה שהייתי צריכה לכתוב את זה עכשיו.
והדיוטי פרי זו פלנטה אחרת, אי אפשר לשפוט אותך 🙂
והאיורים מקסימים!
מאי 3, 2010 בשעה 2:35 pm
אנהלה
את מדהימה, אליסה
צורת הכתיבה והאיור משגעים 🙂
והטירוף? הוא תורשתי.. 🙂 גן פגום, שגורם לנו להימשך ליצוב, גרפיקה והזויות 🙂
מאי 3, 2010 בשעה 2:58 pm
yuckonfood
תודה, איזה כיף!
ועל האיורים יש לתת את הקרדיט לשותפתי לבלוג – ליהי המדהימה (והמטורפת לא פחות)
מאי 3, 2010 בשעה 4:10 pm
yuckonfood
מיכל, סיפור מעולה שיכל לרווח יפה את תדירות איזכור עלילת האופניים 🙂 אבל אני יכולה להבין למה שמרת אותו עד עכשיו אכן מדובר בבמה המושלמת לסיפור.
מאי 3, 2010 בשעה 8:01 pm
קורמן
ענק…תמשיכו כך ועוד תוכלו להוציא לאור ספר מתכונים, או case study בפסיכולוגיה…בכל מקרה אני אקנה 🙂
מאי 3, 2010 בשעה 10:20 pm
עלמה
בחיי, אתן מהממות
מאי 4, 2010 בשעה 6:19 pm
נטע
דווקא יצא מרק ממש טוב אני לא חושבת שטירוף עובר בתורשה…. 🙂 🙂
תאשימי את ההורים זה בטוח יעבוד! כשאני רוצה להכין מרק טעים לחבר שלי, אני מזמינה את הקניות באינטרנט ומתחילה לבשל… ממש כיף חיים אוכל לחלוק איתך את המרק עוף שלי אם רק תרצי…
מאי 4, 2010 בשעה 6:31 pm
yuckonfood
איך הקניות עובדות? מי בוחר את תפוחי האדמה בגודל הרצוי?
וכמובן אשמח לשמוע עוד על המתכון
מאי 4, 2010 בשעה 8:48 pm
beagle
פוסט נפלא, ובכלל בלוג נפלא.
שיטוט אינטרנטי זה דבר נהדר כשמוצאים בטעות משהו טוב.
ועכשיו יש לי געגוע לחורף בגלל המרק. ורק אתמול התלוננתי שהקיץ לא בא מהר מספיק.
מאי 7, 2010 בשעה 12:01 pm
אמנון
זה נורא יפה
מאי 19, 2010 בשעה 4:05 pm
אמיתי ס
תפוח אדמה עושה מרק לא צלול, אבל אולי זה מתאים לך.
הנה המתכון שלי למרק עוף, פלוס הצעות מועילות בתגובות.
http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=97762&blogcode=4558662