ויפה שתיקה אחת קודם

פוסט מורכב הוא פוסט שבועות. זו היא תקופת ימי ההולדת שלנו, וככזו מלאת תהפוכות היא.

רגע אחד עומדות מול דוכן באשר, מתווכחות האם עדיף להיות קשה וחריפה או רכה ומסריחה. רגע אחרי מרוחות שיכורות על הספה בסלון, מנסות לדוג עם האצבעות מהפה את שיערת הכלב התורנית שהשתרבבה לה בין גבינה לגבינה. אחר כך נזכרות בכל הרגעים המביכים בחיינו, שהביאונו עד-הלום, וכשאני כותבת עד-הלום אני לא מתכוונת לספה, אלא להיותינו חברות – מצחיקות (בעיקר את עצמנו) ומביכות (את יתר הנוכחים). שוטפות זו את זו בבליל אסוציאטיבי של עלבונות ושמפניה בעלוּת מחשידה.

נזכרות בדמעות של צחוק איך ביום הולדת ה-16 שלי, "ההוא" (שהיתי מאוהבת בו מגיל 14) הכריז שיש לו חברה ושמה, באורח פלא – "אליסה". ואיך שבועות אחר כך, שמעתי ברפיט את השיר "איירוניק" של אלאניס מוריסט. משם אנחנו עוברות במהרה לסקור את התופעה המוזרה הזו, שאנשים (בניהם אלאניס), לא משתמשים נכון במושג "אירוני". אחר-כך נשבעות "שבועת מסקרפונה" שלעולם לא נספר לאיש כמה רע היה טעמנו המוזיקלי בגיל 16.

זה הרגע בו מופיע בן זוגי וליהי צועקת לו מהספה, למרות שהוא ממש לידה: "ידעת שאליסה עדיין שומעת בון ג'ובי בסתר?". הוא לא מופתע. הוא ניחש מזמן שהסשנים של ה-90', שאנחנו עושים ביוטיוב, מסבים לי אושר, שחורג מחמימות נוסטלגית מקובלת. אני לא נסערת מהגילוי המביך. מראש דאגתי לערער את האמינות והמוניטין שלה בעיניו בכמה פרטים עסיסים מקורותיה: כמו הפעם בה הזמינה מישהו שהכירה בקושי יומיים, לארוחת יום הולדת, בהודעת ס.מ.ס, שמפתה אותו לבוא לאכול קוסקוס (אותו אייתה בשני כפים). אחר כך היא נשבעה ארוכות בחיוך זדוני, שמדובר בשגיאת-כתיב תמימה, שנובעת אך ורק מהיותה עולה חדשה .

כאן בן זוגי מגלגל עיניים וחוזר לעבוד מול המחשב. בסלון משתררת דממה. רק קרטושקה ממשיכה לרשרש עם האריזה שנשארה מהבגט.

נפילת מתח. אנחנו בוהות קצת בחלל, כל אחת חושבת בשתיקה על איך היא הגיעה להשלמה עם האקסצנטריות של עצמה, ואיך היא היתה מתייסרת בילדותה, שאין לה חברים שהיא באמת רוצה להזמין ליום ההולדת, ובוכה כשגם אלה שלא באמת רצתה לראות – לא הגיעו. משכנעת עצמה שסושיאל סקילס זה לאנשים משעממים מחוסרי כישרון ותוכן אמיתי .

אנחנו מביטות אחת בשניה בהבנה.

ליהי: "יש לך ירוק בשיניים"
אני: "סתמי, ותנקי את הפירורים מהמחשוף שלך"

—

פחזניות יומולדת ירוקות מקנאה וכחולות מגבינה.
כמות ל10 פחזניות: 5 לכל אחת.

לבצק:
+ חצי כוס קמח
+ חצי כוס חלב
+ 50 גר' חמאה
+ שתי ביצים וחלמון
+ טיפה מלח

למלית:
+ חצי מיכל שמנת מתוקה
+ גביע שמנת חמוצה שתי כפות גדושות
+ 30 גר' גבינה כחולה

מרתיחים את החלב עם החמאה, מנמיכים את האש למינימום, מוסיפים את כל הקמח והמלח ומערבבים במהירות.
מורידים מהאש ומתחילים לערבב במיקסר 5 דקות.משיכים לערבב ומוסיפים ביצה אחרי ביצה.עבירים את הבצק לשקית זילוף ויוצרים תלוליות יפות יפות על נייר האפיה.חממים את התנור ל-200 מעלות, מניחים כלי עם מים בתחתית, את מגש הפחזניות במרכז ואופים בלי לפתוח את התנור במשך 20 דקות.אחרי 20 דקות פותחים את התנור, ובמידת הצורך ממשיכים לחמם עוד 5 דקות בטמפרטורה נמוכה יותר.
נותנים לפחזניות להתקרר לגמרי.

מערבבים את השמנת החמוצה עם גבינה כחולה מגוררת, עדיף עם מג'יק-סטיק, עד להיוצרות עיסה אחידה. מקציפים חצי מיכל שמנת מתוקה עד לקבלת קצפת ומקפלים את הקצפת לתוך תערובת הגבינה. כשהתערובת מוכנה ממלאים בה שקית זילוף נוספת ובעזרת הפיה הדקה מחוררים את הפחזנית במקום נסתר וממלאים.
מגישים מיד.